שנת מצווה - סיכום

המשימה השלוש עשרה נבחרה עי ברק: צניחה חופשית.

 לחץ, התרגשות שיא, אדרנלין מטורף,  פחד, ריגוש, שמחה ,גאווה ואהבה גדולה.

הזמנו את המשפחה, להיות שותפים למשימה שמסכמת שנה שלמה. חתימה על טפסים, לבישת הסרבל, הסברים, הליכה  לעבר המטוס , המראה, וכעבור 12 דקות באוויר, צניחה חופשית. צניחה שיש בה אמירה גדולה מאוד.הנאה צרופה, חיוך גדול, אושר. סיפוק.שלוש עשרה משימות, שנת מצווה מיוחדת במינה, עבור ילד בעל אישיות יוצאת דופן.

את הפוסט הזה אני כותבת כשנה לאחר שנסתיימה שנת המצווה. ברק בן 14. לא היה פשוט התיעוד הזה, אבל עשיתי את זה. ההחלטה להתחיל לכתוב, לוותה בהרבה התלבטויות , חששות, וגם פחדים.  כדאי ? למה זה טוב? לאן זה מקדם אותי בחיים? האם יהיה לי זמן? איזה צורך זה משרת? מה המטרה?האם אהיה עיקבית? איך אתמודד עם החשיפה ברשת? עד כמה הדברים יהיו אותנטים? ואיך יהיו התגובות? יהיו בכלל? ולאן אפשר יהיה לקחת את כל הפרויקט הזה....

ברגע פרסום פוסט זה אני סוגרת מעגל. מעגל שנפתח לפני כשלוש שנים.  שנה לפני שברק חגג שתיים עשרה, והתחיל להתגלגל לו הרעיון של " שנת מצווה" , שנת המצווה עצמה (ביצוע המשימות) והשנה שאחרי ( סיום תיעוד הפרויקט).  בתחילה מלאכת הכתיבה לא היתה קלה. לא היה פשוט לשתף במחשבות, לחשוף את הרגשות, לקלף את השכבות ולהיות חשופה.   עם הזמן, הכתיבה זרמה והפתיעה אותי . בימים שהייתי יושבת לכתוב, הרגשתי ששיכבה נוספת ממני מתקלפת. שהקשיחות קטנה והרכות תופסת את מקומה.  הרגשתי שמשהו נפתח. התחלתי תהליך שעוד לא הבנתי לאן הוא לוקח אותי.. התגובות הרבות שקיבלתי חיממו את הלב, בד"כ. רוב התגובות נשלחו ישירות למייל שלי, ומעטות פורסמו בתחתית כל פוסט. קראתי בהתרגשות כל מילה ומילה, התרגשתי כשהצלחתי לגעת בנפש אחרת, לעורר רגש אצל מישהו אחר. לעיתים קרוב אלי ולעיתים קרוב לאחר. בסיום כתיבה של כל פוסט מגיעה תחושת ריקנות. התגובות שנכתבו מילאו אותי מחדש.

כתבתי ואני עדיין כותבת ללא מסכות . מהמקום הכי אישי שלי . כמו יומן אישי וסודי .רק שסודי הוא לא היה .כל אחד ואחת מכם לקח את הכתוב  למקום האישי שלו . כל אחד נתן את הפרשנות שלו לדברים ובחר לראות אותם בצורה זו או אחרת . היו שקראו את מחשבותיי, שמכירים את צעדיי, והיו שמכירים קצת מרחוק ועי הקריאה הרגישו קרובים מאוד.. למדתי בשנה הזו להסתכל ולהתבונן על תהליכים , ללמוד לקבל את התגובות, ההארות והערות. לעיתים הבנתי כי את שאמרתם לי- אמרתם לעצמכם..   

מטרת הכתיבה הראשונית  היתה תיעוד הפרויקט.בתחילה לא דימיינתי שרמת הכתיבה תיהיה ככ אוטנטית. לא התנסתי בזה בעבר. משהו חדש.  עם הזמן, הדברים זרמו וההנאה היתה גדולה. בחרתי לכתוב.בחרתי לכתוב ולפרסם במקום ציבורי. בחרתי  בכתיבה כדי לנסות ולהגיע לעוד הורה, להאיר את הדרך עם ילדינו המתבגרים, במשהו קצת אחר. להראות שאפשר גם אחרת. בר המצווה יכולה ליהיות חוויה המכילה בתוכה: שמחה, התרגשות, נתינה, סובלנות, דוגמא אישית, אהבה, משפחתיות, הדדיות, כיבוד, מסורת חברות  ואהבת הארץ.    זו שאלה מה אנו בוחרים עבור ילדינו.

 לא היה פשוט. היו מכשולים, לעיתים סלעים קטנים שהייתי צריכה להזיז, בעיקר לעצמי עם עצמי..מצד שני היה  המון סיפוק, היתה הדדיות, שיתוף הפעולה בביצוע המשימות היה מרשים ביותר . יש אהבה, יש קירבה, יש שמחה, יש אחווה. אני גאה על הדרך, על התהליך. התוצאה- יותר ממשביעת רצון.

רגע לפני סיום, בנימה אישית:

אני מאוד מקווה שכל מי שקרא ועקב אחרי הפוסטים לא נפגע מתוכן הדברים. הדברים נכתבו בצורה הפשוטה והבהירה ביותר. מהלב.  באם מישהו נפגע-זה הזמן עבורי לבקש סליחה.

אני רוצה להודות לכל מי שלקחו חלק בפרויקט הזה, לשותפים הגלויים והסמויים,  לכל מי שקרא חלק או את כל השלם, לכל אותם אלו ששלחו תגובות אחרי כל פוסט שפורסם, לכל מי שהעביר את הכתובת של הבלוג לחבר  נוסף .תודה.

 וכמובן תודה גדולה לשרוני, בן זוגי ושותף לחיים, האהבה הראשונה שלי, תודה על התמיכה לאורך כל הדרך, על שיתוף הפעולה המלא להפוך יחד חלום למציאות.

 בעוד ארבעה חודשים מתחילה שנת מצווה חדשה.....

משימה שתיים עשרה - ערך יושר

"מדבר שקר תרחק (שמות כ"ג, ז')"

אחרי אחת עשרה משימות, כל משימה שונה מקודמתה הגיעה תורה של המשימה האחרונה:    ערך יושר.

נשמע קצת כבד... יושר. שומעת את הילדים מדברים אל עצמם: "מה כבר יכול ליהיות FUN  ביושר.. מה מחכה לי עכשיו.. שנה שלמה שעומדת להסתיים.." ..זו למעשה המשימה האחרונה..אחרי המשימה הזו ברק בוחר את המשימה ה 13!! ההתרגשות שלי  כבר מתחילה...

כשאני חושבת ביני לבין עצמי, אם הייתי צריכה לדרג את הערכים לפי סדר חשיבות, איזה ערך הייתי מדרגת ראשון,  שני, מי שלישי ומי שניים עשר, אני מבינה שאני לא יכולה לדרג את הערכים לפי סדר חשיבות. כולם חשובים. לי. בחרתי את שניים עשר הערכים מתוך רשימה של כ 50 ערכים.. אם חשבתי שמלאכת ליקוט הערכים היתה קשה, הרי שההחלטה על שניים עשר הנבחרים היתה קשה כיפליים. ולאט לאט הגעתי למסקנה כי ערכים נוספים גם כן חשובים לי, וכניראה שבשנת המצווה הבאה  ( של קרן-אור) אולי הבחירה תיהיה שונה..  אבל כרגע במבט לאחור, נכון היה לשייך לכל "ערך אב" ערכים נוספים הקשורים/השייכים / החשובים גם כן. בסולם הערכים שלי  משימת היושר היתה  צריכה להיות בין הראשונות אם לא הראשונה, אך סדר המשימות  נקבע  בסופו של דבר לפי תוכן הפעילות והתאמה לעונות השנה וללוחות הזמנים של השותפים לאותה המשימה. לבסוף- הכל יצא לטובה והתזמון של משימה זו היה מושלם. אחת עשרה משימות עבר ברק ואנחנו איתו. במשך שנה שלמה, ללא ספק  החוויה עוצמתית,  מרגשת, סוחפת, מעצימה,אינטסבית, בשילוב עם חיי היום יום, עבודה, משפחה, חברים, לימודים ושאר עיסוקים. בסוף גם קצת עייפים..ו אחרי אחת עשרה משימות, הגיע הזמן למשהו רגוע, שאין בו צורך להתאמץ במיוחד, להשקיע זמן,  אין צורך לארגן ולתאם, להזמין ולהכין, המשימה השתיים עשרה בפתח- מי היה מאמין...

אז איך מעבירים יושר? שברנו את הראש. חיפשנו, קראנו, שאלנו, התייעצנו, היו כל כך הרבה דיונים ביננו לבין עצמנו, ביננו לבין הקרובים, כמעט ונואשנו. היה לא פשוט למצוא משימה שתמחיש /תבטא את עניין היושר. לבסוף הרגשנו שאנחנו צריכים אחרי כל האינטנסיביות משהו יותר רגוע. החלטנו על צפיה משפחתית( מצומצמת הפעם..) בסרט.  החיפוש אחר הסרט המתאים  היה לא פשוט, חיפשנו סרט שנושא היושר יהיה מרכזי, שיתאים לגיל הנעורים, שיהיה מצחיק ומעניין , שיהיה קליל ולא כבד..שיהיה ויהיה ויהיה .. לבסוף מתוך רשימה של סרטים הקשורים לנושא בחרנו קלאסיקה מבית היוצר של וולט דיסני :" פינוקיו".  כן, אותה בובת עץ, שהכין סבא גפטו, ויצאה לדרך ארוכה.. הסיפור על פינוקיו העביר מסר בעל משמעות רבה לערך יושר.

 חודש יוני 2012, שישי בערב, השעה 20:00  הכנו פופקורן,  חתכנו אבטיח אדום ומתוק, התפרשנו בסלון  על הספה, כולנו יחד (שני הורים ושלושה ילדים) וצפינו .

שום דבר חדש לא ראינו בסרט, אותו הסרט של פינוקיו שכולנו מכירים,בובת עץ, סבא ג'פטו, שמשון ויובב, בלה, הפיה הטובה, והליוותן.  אבל דבר אחד היה שונה, היושר היה נוכח בצורה חזקה ביותר.משפט כמו :" המצפון שלי יודע להבחין בין טוב לרע" תפס את מקומו על המרקע  והיה נוכח בסלון מבלי שהדגשנו,מבלי שאמרנו, פעם ראשונה שראינו את פינוקיו  מזויות אחר. מצפון, אמת, הבחנה בין טוב לרע, שקרים והתוצאות שלהם.  הצפיה היתה מכוונת מטרה, ערך היושר הממלא תפקיד חשוב ומרכזי בחיינו.

 בקופסא השתיים עשרה חיכה לברק המסר הבא:

מאז שאתה קטן אנו תמיד אומרים לך : עמוד מאחורי מעשיך!

יושר הוא ערך מרכזי מאוד בעינינו, וכשנותנים בך אמון, זוהי מחמאה  גדולה יותר מאשר כשאוהבים אותך (ג'ורג' מקדונלד).

אמירת האמת היא נר לרגלינו, אנו דבקים בה ומאמינים שאמירת האמת הינה הדרך הנוחה והנכונה לומר דברים גם אם צריך לשאת בתוצאות. 
אתה ילד ישר ואמין, ואנו משוכנעים שגם בעתיד תמשיך לומר את האמת, תלך אחר האמת שלך ותמנע מללכת בדרכים עקלקלות.

אנו מקווים  שתלמד לומר את האמת, גם אם היא לעיתים כואבת.זכור, אנו תמיד לצידך...."

ההתרגשות היתה בשיאה באותו הערב. הקופסא האחרונה מתוך שתיים  עשרה הקופסאות נפתחת וברק עומד לבצע אותה. סרט השמנת נפרם, הכתובים נקראים עי ברק בקול נרגש, משימה שכמעט סוגרת את שנת המצווה.  המשימה האחרונה אותה אנו קבענו. לרגע עמדנו כלא מאמינים.  ידעתי כי ההתרגשות היתה מכוונת למשימה הבאה: המשימה השלוש עשרה- משימה שברק בוחר.

כשיצאנו לדרך, לפני כמה חודשים, באותו ערב בו  חשפנו את הפרויקט מול ברק והמשפחה, אמרנו בצורה מפורשת כי שתיים עשרה משימות אנחנו תיכננו, את המשימה השלוש עשרה ברק מתכנן...  שנה שלמה להתלבט, לחשוב,  לחפש, להנות, להרהר, עכשיו הבחירה שלו. (בכפוף לאישור מבוגר..)

קולו של ברק רעד תוך כדי קריאת  תוכן המשימה השתיים עשרה. זה לא היה בגלל שהיא היתה מורכבת/מסובכת/מרגשת. זה היה בגלל שלמחרת הוא עמד לבצע את המשימה השלוש עשרה. המשימה שהוא בחר, המשימה שתסכם את כל השנה המיוחדת הזו. 

אז מה היה לנו? : פינוקיו אחד, שתי קערות פופקורן, אבטיח, שני מבוגרים ושלושה ילדים בסתלבט בסלון והרבה תובנות על יושר. מומלץ.

מחר, יום שבת, 14:00 בצהריים, ישראל, חוף הבונים. צניחה חופשית. ברק מאור. שאפו.