משימה עשירית- ערך אהבת הארץ

היום נכנסתי ל"מאחורי הקלעים " של הבלוג השלי, החלק שאתם הקוראים לא רואים.. כבר כמה חודשים שלא כתבתי, סיימנו את חגיגות בר המצווה ואין מה לעשות, האדרנלין הלך ופחת ואיתו כניראה גם הצורך לכתוב. לאורך כל התקופה "מנקרת" לי המחשבה בראש שאני חייבת לסיים את התיעוד , הרי חוץ מהחוויה שנשארה בליבנו, אין כמו משהו כתוב.. הימים עוברים, השבועות גם כן ובכל פעם אני אומרת לעצמי:" מחר אני אמשיך"...

 אז מה גרם לי לשבת ולסיים את הפוסט הזה שהתחלתי לפני כ ארבעה חודשים? בדקתי מאחורי הקלעים כמה קוראים קראו את הבלוג שלי ונידהמתי לראות שעד היום יש לבלוג שלי מעל 2000 כניסות , ממדינות: ישראל, ארהב, בריטניה, רוסיה, הולנד, גרמניה, שוויץ, צרפת וקנדה, לא להאמין אבל זו האמת, וזה מה שהחזיר לי את החשק לכתוב. רק מהחודש האחרון יש כ 80 כניסות... קדימה לכתוב, ולהמשיך בתיעוד, הלוואי ואתן השראה לעוד כמה משפחות...

את הפוסט בנושא אהבת הארץ אני פותחת בצורה אחרת מכל שאר הפוסטים.

ערך" אהבת הארץ"- משימה מספר 10- טיול בשביל ישראל עם לינה בשטח.

המשתתפים: ברק, גולוש ויותם.

ביקשתי מגולוש (למי שעוד לא מכיר, כינוי למיכלי אחותי הקטנה) שתנסה לסכם את מה שחוו יחד היא, יותם(בעלה) וברק. מביאה את הדברים כפי שנכתבו:

" אפשר להתחיל לפני כ 13 שנה כשברקי נולד ואני הייתי בעצמי נערה מתבגרת בכיתה ט, לא רחוק ממנו היום. אני השתנתי ואפילו הפכתי להיות מיכל כהן, וברקי גדל והפך להיות ילד גדול.  שנינו לא זוכרים איך היינו פעם, אבל אחרי הסופ"ש הזה גילינו שנינו יחד עם יותמי – אנשים חדשים.

הקדמה קצרה: נסענו לאזור חוף הכרמל, ישנו בחוף הים של מושב מגדים. אכלנו מרק ופתיתים לארוחת ערב ובבוקר דייסת שיבולת שועל (נכון, קצת הארד קור בשביל ברקי אבל ...). במקום להמשיך לספר את הפרטים היבשים של הטיול כמו מה אכלנו ומתי, כמה עליות עלינו, כמה זמן לקח כל מקטע וכו' אני מעדיפה לשתף את הקוראים בחוויות שחווינו.   

גילינו את ברקי החמוד שהופך לאיש גדול. סקרן, חוקר, שואל שאלות, מחפש תשובות, יוצא קצת מעולמו המוכר ובודק מה קורה בחוץ, מקשיב, מפנים, מיישם. יותמי ואני מרגישים שבטיול הזה פתחנו לברקי כמה דלתות לעולמות חדשים. בטיול הזה לא היה אוטו קרוב, מקלחת, מסעדה או סופר, היה מה שיש לך בתיק, מה שיש לגולוש ויותמי בתיק ומה שיש מסביב בטבע. ואז אין הסחות דעת. ונשארת רק החברה להנעים את זמנך. דיברנו על החיים: דיברנו על הסטארט אפ של יותמי, דיברנו על השקעות, מניות (מושגים של "גדולים"), דיברנו על העתיד, על מה תרצה להיות, על מה אתה יכול להיות (מה שתרצה), על העולם הגדול, על המשפחה, על זוגיות, על הדברים החשובים בחיים, על איזה אוכל אתה אוהב, אולי אתה אוהב ובכלל לא טעמת, למדנו איך מנווטים בשטח, מה זה נ. טריג, איפה אנחנו ולאן אנחנו הולכים. 

נוסף על 15 הקילומטר שהלכנו (כבוד) יחד, מנווטים במפת סימון השבילים, הרגשנו שהצלחנו קצת להכניס משהו מעצמנו ומהשקפת העולם שלנו לעולם המתהווה של ברקי.

היתה לנו אווירה טובה, פתוחה, מזמינה, נעימה וקלילה בטיול הזה, ואם ברקי ייקח איתו לחיים אפילו רק דבר אחד, מה שיבחר – דיינו.

מה שחשוב הוא – שמהיום ברקי אוהב לשתות קפה שחור. הצלחנו!"

תודה אחותי  על  השיתוף האותנטי של  החוויה שעברתם יחד בסוף השבוע הזה.

אם אני חוזרת כמה ימים אחורה, המשימה התחילה כשברק קיבל מייל מגולוש  ובו מעין הכנה מוקדמת למצפה לו בשישי שבת הקרוב. רשימת ציוד שעליו להכין, ובכלל טקסט מזמין לסוף שבוע בארץ ישראל היפה. אני לא יודעת אם זו הרגישות יתר שהתעצמה אצלי בשנה האחרונה או שכל מי שהיה קורא את המייל שגולוש כתבה היה מתרגש, אבל היה משהו במילים שנכתבו כל כך מהלב, בצורה כל כך קולחת, אוהבת ומזמינה, שגרמו לי להזיל דימעה:

"ברקי היקר והחביב,

לקראת יום שישי הקרוב, בו נטייל בשבילי ארץ ישראל היפה שלנו, הכנו עבורך רשימת ציוד. אנא וודא שביום שישי יהיו לך את כל הדברים:

- תיק נוח למשך יומיים הליכה (על הצדדים שלו נשים מזרוני קמפינג)

- שק שינה

- מזרון קמפינג

- פנס (עדיפות לפנס ראש)

- כלי רחצה מינמליים ביותר (לא מתקלחים :) )

- מינימום בגדים (חולצה להחלפה, ואולי גם תחתונים)

- מעט נשנושים - רצוי כאלה שלא שוקלים כמעט בכלל ולא נמסים בשמש, מספיק נשנושים לשלושתינו

- כובע

- קרם הגנה

- משקפי שמש

- אולר אם יש לך

- 2 בקבוקי מים של ליטר וחצי

- נעליי הליכה סגורות

- גרביים להחלפה

- בגד ים

- מגבת קמפינג (כדאי מאוד, כי היא מאוד קלה)

- כפכפי אצבע

- מצלמת המחוברים שלך

- חולצה ארוכה ללילה (לא משהו כבד, חולצה קלילה)

תוודא שנשאר לך מקום בתיק כי האוכל יתחלק בין התיקים של שלושתינו.

התכנון הוא להתחיל מסלול לא ארוך, לישון כניראה בים ולהמשיך בבוקר את המסלול, באזור הכרמל (איזה כיף!!). אנחנו מתכננים לעשות קטע משביל ישראל (תקרא קצת בגוגל).

ארוחת ערב מתוכננת להיות משהו קליל שנבשל לעצמנו, ובבוקר סנדביצים, קצת ירקות ומשהו בסגנון הזה. אם יש משהו שאתה לא אוכל - תגיד לי.

אל תביא שום דבר שאינו הכרחי, כל מה שתיקח הולך איתך על הגב.

התכנון ליציאה הוא בסביבות 16:00-17:00 מתל אביב.

תשאל את אבא ואמא אם הם יכולים להקפיץ אותך אלינו כדי שנוכל לצאת ללא עיכובים.

תתחיל להתאמן בשתיית קפה שחור!

תתקשר אם יש לך שאלות,

נשיקות וחיבוקים!

גולוש ויותמי"

אז כל שנותר היה לארוז תיק ולצאת למסע.

ברק הכין תיק, ולקח את כל אשר היה צריך לסוף שבוע שהמהות שלו- טיול בארץ ישראל, עם תרמיל על הגב שכל  שיש בו- זה מה יש ועם זה  צריך להסתדר (עניין התיק חיבר  אותו ישירות להבנה ולחשיבה שיש לעשות סדר עדיפויות במה שמים בתיק, מה באמת נחוץ ועל מה אפשר לוותר? מה אני רוצה לקחת לעומת מה אני צריך? הזדמנות מצוינת לקבל החלטות ולדאוג בצורה עצמאית ואחראית  ליומיים הקרובים עבורך.  יומיים שמה שארגנת/הכנת/הבאת מבעוד מועד יהיה איתך, ומה שאין- אין.הקפצנו אותו לנקודת היציאה( הבית של גולוש ויותם) . הפעם הבאה שפגשנו אותו היתה למחרת בערב....

ארוחת שבועות כבר היתה בעיצומה כאשר השלושה חזרו הביתה.  הם הגיעו ישר לקינוח אצל סבא וסבתא והחוויות- מדהימות. התבוננתי מהצד מקשיבה לשלושתם, כל אחד מנקודת מבטו משתף במשהו אחר. הטיול הזה לא היה חריג בנוף משפחתנו, מאז שברק קטן אנחנו מטיילים המון בארץ, מסלולים קלים וקשים, מאתגרים ומלאי חוויות, סולמות, חבלים ויתדות, הרים וואדיות, נחלים, ומעינות. הפעם האוטו היה מחוץ לתחום .  ברגע שהגיעו לנקודת ההתחלה, מה שלקחת איתך על הגב- זה מה שיש לך. אין את אבא ואמא שאירגנו תיק וחשבו מה צריך לקחת, אין מי שיגיד לך מתי לשתות ומתי לאכול, יישמת בשטח את מה שלימדנו כל השנים, החלטת מה לארוז בתיק, מה נחוץ ומה פחות, תירגלת סדר עדיפויות בעצמך, למדת שאם תיקח הרבה דברים- התיק יהיהכבד כאשר צועדים 15 ק"מ.. תירגלת איך מתחלקים עם אחרים, מבשלים בטבע ומקימים אוהל, איך שותים קפה שחור ואוכלים טונה מקופסא..  הארוחות בשטח, הלינה תחת כיפת השמים, האתגרים, החוויות, הלמידה, ההרפתקאה,  כל אלה היו הערך המוסף מהטיול.

אהוד מנור כתב:

"אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי אל נשמתי
בגוף כואב
בלב רעב
כאן הוא ביתי."

ערכים שכללנו תחת אהבת הארץ :איכות סביבה, אומץ,גאווה, גבורה ותקווה,שמירה על הטבע, פטריוטיות ,מעורבות ,אותנטיות ודו קיום .בטוחים כי המסע הקצר בשביל ישראל השאיר בך ולו מעט מכל שהזכרתי. נכון שלטוס לחו"ל  למדינה זו או אחרת, לדיסנלנד /פורטה ונטורה/האפטלינג וכו  נשמע בעיניכם הילדים  תמיד מענין ומרגש יותר, אל תשכח ברק, אין לנו ארץ אחרת ויש המון מה לראות בארץ ישראל, כל כך הרבה נחלים, מעיינות ומערות שמורות טבע, אתרים היסטוריים והרבה פינות חמד , מקווה שתהנה ותתרגש גם מהם.

גולוש ויותם, הזדמנות נוספת להודות על הזמן שהקדשתם, המחשבה על תכנון המסלול וכל הפרטים הקטנים!

הלב שלכם כל כך גדול!