משימה שישית - ערך נתינה

"...מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו..." יענקלה רוטבליט כתב, דני בסן שר

ושרוני מזכיר לנו את המשפט הזה כל הזמן בשיגרת חיינו.

זה היה לפני כעשר שנים, היינו בסופרלנד במסגרת יום כיף של  בנק לאומי, צלצלתי אליה וביקשתי לקבוע מסיבת  יומולדת לעוד שבועיים. "תתקשרי לפחות חודש –חודש וחצי מראש". כהשגעתי הביתה, פתחתי את היומן (טרם עידן האייפון) ורשמתי לי באפריל שנה אחרי, להתקשר אליה כדי לקבוע יומולדת גיל 4.

כעבור שנה , נפגשנו לראשונה  בקניון רוטשילד בראשל"צ. אחר הצהריים של אמצע שבוע, פקקים, קניון, ראשון לציון. הגעתי עם ברק, אירגנתי ביביסיטר לתינוקת שבבית ,  מסתובבת בקניון לא מוכר, מחפשת את המופע של פיצי הליצנית.. הייתי חייבת לבדוק את ההמלצה שקיבלתי בעצמי.

הקליק היה מיידי. פיצי  כבשה את ברק בקסם המדהים שלה, בתקשורת המדהימה והמתחברת לילד בן 4 שלא ככ אוהב מפעילים/ליצנים וכדומה. השאר כמו סיפור אהבה..

מה יותר מתאים לחבר לערך נתינה מאשר החיבור בין פיצי וברק.? זה היה חיבור כל כך ברור. זה היה גם כל כך נכון. לאפשר לברק ליהיות בצד של הנותן ממקום מוכר ידוע ומחבק.

נאוה, המורה לספורט בגן שושיק, היתה דמות שברק מאוד אהב בגיל שלוש, שאלתי אותה אם היא עורכת ימי הולדת לילדים. התשובה היתה שלילית אבל היא נתנה לי טלפון של ליצנית שהיא ראתה ומאוד מאוד המליצה. מאז גיל ארבע אם פותחים את האלבומים שלנו , אפשר לראות לאורך השנים, את פיצי כמעט בכל יומולדת. בריתה של קרן-אור, ברית של איתמר  ואחר כך חוגגת גם להם ימי הולדת. הטאלנט עוברת בין כל החברים שלנו ולאט לאט השם פיצי הופך ליהיות לשם נרדף למסיבות יום הולדת במשפחת מאור. הילדים לא מוכנים שום מפעיל אחר. כמו דבק מגע שנדבק ולא נפתח. לפעמים הרגשתי שזה כבר פתאטי, אבל החלטתי לזרום עם הילדים. הם מכירים את כל המופעים, את כל השירים, את כל הקסמים וכל הבובות. ולא מוכנים לוותר..

פיצי הפכה לחלק מהמשפחה שלנו, חלק מהנוף של הארועים שלנו. משימת נתינה איתה היתה עבורי סגירת מעגל. אחרי כל השנים שהיא חגגה לנו יכולנו להחזיר ולו במעט לקהילה.

לא היינו אילו צריכים להתאמץ כשחיפשנו משימה לערך נתינה.  השם של פיצי עלה מיד. כמי שהקימה עסק משגשג ומצליח  בעשר אצבעות ידיה,  דואגת לחגוג לילדים שיד הוריהם אינה משגת לממן יומולדת מושקעת  או מקפידה לחגוג לילדים עם מוגבלויות והכל בהתנדבות מלאה- לא יכולתי  לחשוב על חיבור  טוב יותר. פיצי היתה חייבת ליהיות חלק מהפרויקט שלנו פיצי. היא  חלק בלתי נפרד  מהשמחות שלנו לאורך השנים, חגגה ימי הולדת לכל כך הרבה ילדים של חברים ומכרים.

המשימה היתה לחגוג לילד מראשון לציון, נכה בכיסא גלגלים, יום הולדת שהוא כולו בהתנדבות מלאה.

ביקשתי מפיצי באופן מפורש שתיתן לברק לעבוד קשה, רציתי שיחווה את הצד האחר. ליהיות בצד הנותן ולא המקבל. תודה לאלוהים שאיפשר לנו לחגוג לברק לאורך השנים ברוחב לב. הגיעה העת שברק יהיה בצד השני ועוד ללא תמורה. לא כעבודה שמקבלים בסופה שכר אלא נתינה במלוא מובן המילה.

אז הוא הרים, סחב, סידר, הצליח לצלם קצת, ראה את הצד האחר, ראה איך גורמים אושר ושימחה ובסך הכל אני חושבת שהוא מאוד נהנה.

האינטרקציה עם  הילד שחגג היתה נפלאה. דבר שלא היה מובן מאליו. ברקי- שיחקת אותה. שיתפת פעולה בצורה יוצאת מן הכלל, לא נירתעת, השתדלת, עבדת קשה, היית  מרוכז במה שצריך היה להעשות ועשית את זה בצורה יוצאת מן הכלל. הצלחת לתת מעצמך, מבלי לקבל תמורה חומרית. אני חושבת לעצמי  מה קיבלת? עם איזה הרגשה יצאת? עם איזה תחושות/מחשבות נשארת.? על מה חשבת? מה הרגשת?   האם זו היתה חוויה יוצאת דופן עבורך?

בכל מקום ובכל עת יש אנשים שזקוקים לעזרה, צריך רק לפקוח את העיניים להסתכל סביב.

הנתינה דורשת מכל אחד מאתנו לראות את האחר, לזהות את צרכיו ורצונותיו, לאתר את התזמון המתאים לנתינה ולחשוב על הדרך המכבדת של הנתינה עצמה. הנתינה מצריכה מאתנו לכבד את הזולת, להיות קשוב אליו, לגלות רגישות, אכפתיות ואחריות כלפי האחר – להיות רגיש לצרכים של האחר, ולדעת לתת ולא רק לקבל.

הנתינה לאנשים אחרים גורמת לי באופן אישי  להרגיש חיים. כאשר אנחנו מעניקים לאחר מזמננו, ממחשבותינו ומלבנו, כאשר אנו גורמים למי שהיה עצוב לחייך, זה הדבר האמיתי.  אני חושבת הרבה מאז שילדיי נולדו, איך אפשר להעביר להם את הערך החשוב הזה, איך אפשר ללמד ילד צעיר, ללא ניסיון חיים הרגיל שנותנים לו ומספקים את צרכיו לראות את האחר, לתרום מזמנו אולי? מדמי הכיס שלו? ממתנות שקיבל? או אולי זה גדול עליהם ולא צריך עדיין לחשוף אותם למחסור למשל? המחשבות הללו מסתובבות איתי לאורך השנים והחלטתי שלאט לאט אתחיל להסביר, לדבר, להראות  למשל כתבות בעיתונים, כחלק משגרת החיים ואחשוף את ילדיי לצד האחר. לצד של ילדים אחרים למשל, עם מוגבלות זו אחרת, לצד של משפחות חסרות יכולות כלכליות למשל, ילדים רעבים לאוכל וכדומה. לאט לאט אנו מנסים בכל מיני דרכים להראות את הצדדים האחרים בעולם . אנו מחנכים לנתינה אם זה לחברים, עזרה קטנה שלנו יכולה ליהיות עבור מישהו אחר עזרה גדולה, תרומות של בגדים ישנים, צעצועים שלא צריכים, וגם נסיעה למכולת בשכונה הקרובה לשכונה שלנו ותרומה של כסף לצמצום של חוב למשפחה קשת יום.  כל אחד בדרך שיבחר לנכון, כרגע אנחנו מכוונים, עד שזה יגיע מעצמו.... .

כמובגרים אנו חווים את הנתינה בחיי היום יום. לא פעם אנחנו תורמים לארגון זה או אחר, פוגשים את ילדי הצופים בסופר ומוסיפים לעגלה שלנו עוד כמה  מוצרים בסיסיים  כדי להוסיף לעגלה שבחוץ, לפני החגים משתתפים במבצעי איסוף המזון, יש מי ביננו שגם מחלק חבילות באופן קבוע לניצולי שואה ומי מאיתנו שעוסק בפעילות התנדבותית מסוג אחר.

רוב פעילויות הנתינה/העזרה נעשות בשקט,אלו דברים שלא מדברים עליהם. ללא ספק חשוב  לתת בסתר גם כדי לא לפגוע במקבל, אבל את הילדים שלנו, האם אנו חושפים לנתינה? עד כמה ילדינו חשופים לאפשרויות השונות? מה יהיה הערך המוסף לילדינו שיחוו נתינה בעצמם. ?באילו דרכים ניתן לחשוף את ילדינו לנתינה ועד כמה זה חשוב? למעט ההתרמות בבתים, והטלפונים בערב מהאגודות השונות, מה עוד עושים? איפה הדוגמא האישית שלנו? חשוב לתת לילדים את החוויה שבנתינה, ללמד אותם לתת בהתחלה , ליהיות עיקבי ולהתקדם במעשים, בדרכים, ולהגיע למצב שירגישו סיפוק מהנתינה שלהם.

"מי שנותן- מקבל, פתח את ידך לאחרים ולאחר מכן היא תתמלא ותעלה על גדותיה".

 אני חייבת לנאוה תודה גדולה על שהכירה לי את הבחורה מלאת הכישרון, חרוצה שאפתנית שהשמיים הם גבול עבורה. בעשר אצבעות ידיה הרימה עסק מצליח ומשגשג עם אנרגיה חיובית המשלבת עבודה עם התנדבות ונתינה אדירה. אני לא יודעת עד כמה יודעים את עבודת הקודש שפיצי עושה עבור ילדים שידי הוריהם אינה משגת לחגוג  יומולדת. יש דברים שנעשים בשקט, בצנעה, עם ענווה המאפיינת את האישיות שלה.

 ילדיי היקרים: ברק, קרן-אור ואיתמר, עשו את הדברים שבאים מהלב. כשתעשו אותם  לא תתאכזבו, לא תקנאו ולא תשתוקקו לדברים של מישהו אחר, להיפך, תופתעו מכל הדברים שתקבלו בחזרה.

רחלי (פיצי)היקרה, אני מקדישה את הפוסט הזה לך! תמשיכי בדרכך המיוחדת והצנועה לתת לקהילה ללא תמורה, תמשיכי לשמח ילדים בכל רחבי הארץ עם האנרגיה המטורפת שיש בך. את ענקית, מוכשרת וחרוצה. אל תשכחי לעולם ממה התחלת ותמשיכי להאמין בעצמך. עבורך- השמיים הם הגבול. עם הערכה גדולה ובאהבה ענקית.